ניתן ללמוד שב 2 השנים השימוש בחומרים המבוססים על בוצת מי קולחין שחוטאה הביא לעליית יבול ביחס לבקורת שלא קבלה תוספת דישון חנקני. 
גם אם נתעלם מתוצאות 2102 לגבי דישון כימי, נזכיר שב 2100 יישום ה"אנווירו" הביא לרמות יבול זהות לדישון הכימי בעלות נמוכה בהרבה. 
השימוש ב"אקוסויל" שמקורו במט"ש בית שמש הביא לתוספת יבול ממוצעת של כ 0 אחוז, בממוצע ל 2 שנות הניסוי, ביחס לביקורת ללא תוספת דישון חנקני . חומר זה נוטה להעלות את היבול בכ 01 אחוז ביחס לדישון כימי מסחרי, שלא לדבר על עלותו הנמוכה ביחס לדישון זה. יחד עם זה חייבים לציין שתוצאות אלה לא נמצאו מובהקות סטטיסטית כנראה בגלל שונות רבה ביבול, בחזרות השונות. 
חשוב לציין שבדיקת ריכוז חנקן בפטוטרות שלוותה את הניסוי מלמדת על עלייה מובהקת בריכוז החנקן בטפולי ה"אנווירו" וה"אקוסויל" לעומת טפול ה"בקורת", בשלבים שלפני הפריחה ולאחריה . 
בהמשך ההפרשים אינם מובהקים. בטיפול הדישון הכימי רמת החנקן בפטוטרות בתחילת הפריחה לא הייתה שונה במובהק בהשוואה לחומרים האורגניים אבל בהמשך הריכוז בדישון הכימי היה גבוה במובהק בהשוואה לשאר הטיפולים. 
לכן נראה שהשימוש בחומרים אלה כתחליפים לדישון כימי בחנקן יכולים להביא להקטנת עלויות הדישון כדי 61-6/ אחוז כפי שעולה משני הניסויים שבצענו בשנים 2011 ו- 2012. דהיינו חסכון של 61-6/ ₪ לדונם או תוספת של .-21 אחוז לרווחיות. 
עם זאת התוצאות שהושגו עד כה לוקות בחסר במספר נושאים: 
רמות היבול בניסויים הייתה נמוכה מהמקובל באזור, בגלל זריעה מאוחרת מאוד ב 2100 ובגלל תנאי אקלים ב 2102 שהביאו לירידה במשקל הלקט בשיעור של כ 41 אחוז ולירידת יבול בהתאם. 
בנוסף חשוב לנסות להגיע למצב בו הפרשי היבול , ולא רק ההפרשים בריכוז היסודות בפטוטרות, ימצאו מובהקים. 
במידה ונאמת את תרומת החומר כמקור לדישון זרחני ואשלגני ניתן יהיה להקטין עוד יותר את עלויות הדישון במקרים בהם קיים מחסור גם ביסודות אלה.